השפעת המלחמה על שינויים בקריירה – איך מתמודדים גם עם זה

חלפו 305 ימים מאז השביעי באוקטובר 2023.
בעזה עדיין נמצאים 115 חטופים, אחים ואחיות שלנו שמחכים לצאת משם.
מסביב קולות מלחמה שלא נגמרים וכולם מסביב במתח וחרדה מהבאות.

כאילו לא די בזה שטובי בנינו ובנותינו סיימו את חייהם טרם זמנם ובהפתעה גמורה.
כאילו לא די בזה שלוחמים ולוחמות נותרו פצועים בגוף ובנפש.
כאילו לא די בזה שתושבי הצפון והדרום מפונים מבתיהם כבר שמונה חודשים.

כעת מדברים על מלחמת עולם בכמה חזיתות במקביל ובשיתוף עוד מעצמות.
כאילו לא עייפנו. די.
כאילו מעולם לא עמדו עלינו לכלותנו.

עיקר הקושי והעול הוא קודם כל על החטופים שעדיין לא שבו הביתה, כמו גם על מאות אלפי מפונים וכן אלפי מילואימניקים וחיילים שחזרו מהמלחמה או עדיין נמצאים בה – עד כדי שיבוש שגרת חייהם האישיים והמקצועיים.

עולם העבודה הישראלי נמצא בתהפוכות בעקבות המלחמה הנוכחית. אם גם במצב רגיל לא קל למצוא כאן עבודה, תארו לעצמכם מה נאלצים לעבור אלפים רבים בתקופה זו. מצב מלחמה מתמשך מפגיש אותנו עם קשיים כלכליים שלא הכרנו, לצד התלבטויות הקשורות גם בעולמנו התעסוקתי.

לפי סקר של משרד העבודה שפורסם בפברואר 2024, 43% מהעובדים העידו שהם סובלים מלחץ נפשי (סטרס) וחרדה; זאת לעומת 24% אשתקד. כמו כן 39% דיווחו על רמת שחיקה גבוהה מאוד, לעומת 25% לפני המלחמה. רבים מהמילואימניקים שחזרו הביתה מתקשים לחזור לשגרה, הן בהיבט האישי והן בהיבט המקצועי.

ישראלים רבים גילו ומגלים שנסיבות חייהם השתנו לבלי הכר:

• לא תמיד אפשר לחזור לתפקיד הקודם, אם בשל ריבוי ימי מילואים, אם בשל טראומה או פציעה, פינוי ממקום המגורים וסיבות רבות נוספות.
• הם כבר לא מסוגלים יותר להכיל ריבוי שעות עבודה כמו פעם, והיו רוצים להיות יותר עם בני המשפחה.
• הם חזרו לא מאופסים מהמלחמה או חלילה בשל טראומה גדולה יותר.
• המעסיק הוציא אותם לחל"ת ממושך ובסוף כבר גייס מישהו אחר במקומם.
• וכן הלאה…

מהנדס תעשייה אמר לי שאינו מסוגל יותר לעבוד מ-8:00 עד 20:00. מצב המלחמה גרם לו להבין שהבית זקוק לו יותר; שהמשפחה חשובה יותר מהקריירה. למרות שהוא מאוד אוהב את העבודה, התקדם בה יפה ואוהב את מה שהוא עושה – הוא מרגיש שהעבודה, שהייתה העיקר, לא יכולה עוד לתפוס כזה מקום בחייו.

עורכת דין מצליחה אמרה כי מאז המלחמה אין לה כוח יותר להיות עורכת דין. היא לא רוצה יותר לריב עם אנשים, להתווכח, לייצג, להתעמת. היא עייפה מכל המלחמות והחליטה ללמוד ראיית חשבון. היא גילתה כי המלחמה החיצונית היא בדיוק אותה המלחמה הפנימית שקיימת בתוכה, והיא אינה מוכנה לה יותר.

חברה טובה, מורה לערבית, סיפרה לי שמאז המלחמה היא אינה מסוגלת יותר ללמד את השפה והחליטה לצאת לשבתון. לא רוצה לדבר ולא לשמוע עוד את השפה הזאת, שהייתה חלק ממנה כמעט שני עשורים.

פגשתי כמה מפונים מבתיהם שנאלצו להשתלב במקומות עבודה חדשים בעיר אחרת, מרוחקת מאוד מהבית הפרטי בצפון או מהווילה בדרום. מישהי סיפרה לי שהעיניים שהיו מתעוררות לבוקר ירוק, רואות כעת עיר עירונית רועשת – ומעבר לקושי הזה, החדר הקטן במלון בירושלים הפך צפוף ובלתי אפשרי, מעט הכסף שהיה נשחק ואין מנוס אלא להשתלב במקום עבודה חדש; להבין שהזמני הוא הקבוע ולהתחיל לתפעל את האירוע שנקרא החיים כאן ועכשיו.

אז… מה למדתי בחודשים האחרונים על עולם העבודה המשתנה?

לא תמיד אפשר לחזור לתפקיד הקודם
אם בשל ריבוי ימי מילואים – המעסיק גייס עובד/ת חדש/ה.
אם בשל טראומה או פציעה – עובד נאלץ לצאת לטיפולים תכופים ולא זמין למשרה מלאה.
אם בשל פינוי ממקום המגורים, צפוניים מדי או דרומיים מידי – אין עבודה, מפעלים וחברות נסגרו.

מי שיכול לחזור לא באמת רוצה לחזור
לאותה אינטנסיביות, לאותם תנאים, לאותן שעות.
לאותה עבודה ששוחקת ולא מאפשרת טיפת כוח לעשות ספורט או דברים שאוהבים.

כולם מחשבים מסלול מחדש
גם מי שלא נפגע באופן ישיר מהלחימה, מבין שהעולם החיצוני מפגיש אותנו עם עולמנו הפנימי. חוסר השקט שהיה בנו תמיד – רק שלא שמנו לב אליו – הגיע בצורת מלחמה רועשת בחוץ; ואנחנו מבקשים לעצמנו שקט.

רגשות אשם
כולנו מלאים רגשות אשמה.
איך אני עובדת ומתפרנסת כשהאחים שלי שם, עמוק במנהרות.
איפה טעינו, מה לא עשינו נכון.

לשמור גרוש לבן ליום שחור
פעם זה נשמע כמו סיסמה של אבא שלי, ז"ל, והנה היום הזה הגיע לרבים מהאנשים שאני מכירה אישית. כאלה שאיבדו את הבן היחיד והאהוב שלהם.

קורונה? סגרים? הצחקת אותי
הקורונה הייתה רק מכה קלה בכנף. רק קדימון לכל עליית המחירים הגועשת, יוקר המחייה וחשיבותם של התנהלות כלכלית נבונה וחיסכון.

אז מה הלאה ואיך ממשיכים מכאן?
פנו אליי לייעוץ כלכלי או תעסוקתי ויחד נמצא פתרונות בעולם משתנה.