מעו”שרת – כתבה במקומון “שוהם פלוס”, 2012

מעו”שרת

דניאלה הירש משוהם, יועצת לכלכלת המשפחה, מלווה משפחות שנקלעות לבעיות כלכליות, מינוסים ועיקולים – ומלמדת אותן איך יוצאים מזה. בריאיון נוקב היא מודיעה שכל אחד יכול לחיות טוב ושפוי ללא מינוסים, שהכול עניין של עדיפויות והתבוננות ושכדאי שנתחיל לנהל ולא להתגלגל. הופכת את המינוס לפלוס

מאת: שרון חן, מגזין שוהם פלוס, 2012

מעו"שרת - ריאיון עם דניאלה הירש במקומון שוהם פלוס

להתעסק בכסף זה לפעמים עניין יקר מאוד. תשאלו את דניאלה הירש, יועצת לכלכלת המשפחה ויועצת תעסוקתית תושבת שוהם, והיא תספר לכם על המוני אנשים שחיים מעל היכולת שלהם כדרך חיים, על מינוס קטן שמצטבר מדי חודש והופך לחוב ענק, על עיקולים, חשבונות סגורים והרבה עוגמת נפש שיכולים להיעלם מחיינו – אם רק נלמד לנהל ולא להתגלגל.

אפשר לצאת ממינוסים?
“בוודאי שאפשר, הכול עניין של החלטה וניהול תקציב“, היא אומרת.

למה כל כך הרבה משפחות חיות במינוס? עיניים גדולות?
“זה לא שמשהו חרגי אצלנו – זו תרבות השפע – הכול זמין, נגיש ופשוט. אלא שהמינוס לא קיים בגלל השפע, אלא כי אנחנו לא מנהלים נכון את התקציב ואת המשפחה שלנו.

האשראי מאוד קל, ויש תחושה שיש לנו המון כסף כשזה לא תמיד נכון בפועל. אנשים חיים עם יותר ממה שהם מכניסים, ולא יודעים לעצור רגע ולבדוק כמה באמת יש להם, ואם הם יכולים להרשות לעצמם להוציא את מה שהם מוציאים. הם מתגלגלים, לא מנהלים.”

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהירש מצטטת, עולה תמונה עגומה: 56 אחוז מהאוכלוסייה בארץ חיה במינוס, 30 אחוז מהמשפחות במינוס כרוני (“כזה שאי אפשר להיחלץ ממנו ואין מאיפה לכסות אותו”), ואילו 70 אחוז מהמשפחות היו במינוס לפחות פעם אחת. 47 אחוז מהמשפחות בארץ לא חוסכות כלל לפנסיה, ו-80 אלף משפחות מפגרות בתשלומי המשכנתה – וזה אומר שמדי חודש כמה מהן מאבדות את הבית שלהן. המון אנשים משלמים ריביות חובה – 15 -16 אחוז מהמינוס שלהם כל חודש, וזה מצטבר למאות ואלפי שקלים בשנה.

למה זה קורה אם אנשים מרוויחים?
“דוגמה פשוטה: ההכנסה הממוצעת למשפחה כיום היא 11 אלף שקל, וההוצאה עומדת על 13 אלף שקל. זאת אומרת שיש פער שלילי של 2,000 שקל מדי חודש. בשנה מדובר ב-24 אלף שקל, וכשזה מצטבר זה מגיע גם לסכומים אסטרונומיים, לא הגיוניים.”

המטרה שלה כיועצת היא להעניק למשפחות שהיא מלווה את האפשרות לעצור רגע, וראשית לכל דבר – להתבונן. לבדוק מהם הצרכים האמיתיים שלשמם יש לייצר הוצאות, ואחרי כן לבדוק גם כמה יש בנמצא וכמה אפשר להוציא באמת. “בעלי עסקים יודעים בדרך כלל בדיוק כמה יש להם בעסק מבחינת הוצאות והכנסות, אולם כשזה נוגע לתקציב משפחתי, הם הולכים לאיבוד. והרי מדובר באותו הדבר – גם לנהל משפחה זה דבר שמצריך עבודה תקציבית, ממש כמו בעסק.”

איפה אנחנו טועים?
“למשל בקניות לא מתוכננות. אנחנו קונים הרבה יותר ממה שתכננו וממה שצריך. סביב יש המון פיתויים – לקחת שניים במחיר אחד, להגדיל את הארוחה בשקל. אדם נחשף ל-3,000 מסרים פרסומיים ביום. אנשי הפרסום פונים ללב שלנו – ‘סלון שירגש אותך’, ‘את לא יכולה בלי זה’. אלה לא מסרים שליליים, אלא שהם פשוט עובדים לנו על הרגש, מכתיבים לנו את הרצונות ומשכנעים אותנו שאנחנו צריכים את זה ואת זה ואת זה…”

שגם הילדים יידעו

בעולם שבו מוצרי הצריכה מפצים על רגשות – קל להישאב להוצאות מיותרות שכביכול מרוממות את מצב הרוח. “אנחנו מפצים את עצמנו בקניות על רגשות של תסכול – אני מכירה נשים שכשהן רבות עם הבעל, הן הולכות לשופינג. גם חברת הילדים מתנהלת כך – אם פעם הילד הכי נחשב בכיתה היה זה שיודע חשבון, הרי שהיום הילדים הכי נחשבים הם אלה שיש להם אייפון, אייפוד, צעצועים אלקטרוניים, בגדים ממותגים.”

ספרי דברים שעולים בשיחות עם משפחות.
“אימא צעירה אמרה לי ‘כשאנחנו יורדים עם הילדים לגינה, כולם מגיעים עם שקיות החטיפים… איך אפשר לוותר על קניית חטיפים?’, ואני אומרת שאפשר לחתוך ירקות ופירות ושזה מספיק בהחלט. זה גם זול יותר וגם בריא יותר. אנשים אומרים ‘אנחנו לא מבינים איך קנייה שאנחנו עורכים בסופר, מצטברת לסכומים גבוהים’, ואני אומרת שכל דבר קטנטן שמוסיפים לעגלה – כאן חמישה שקלים ושם עשרה – מתבטא בקופה בעשרות שקלים, ובסוף החודש – במאות. הולך לכם הרבה במזומן? תתחילו לרשום הוצאות, אפילו את הקטנות ביותר.”

מזומן? אשראי או צ’קים? כלכלנים אומרים שעדיף להשתמש במזומן ופחות באשראי, כי את הבזבוז באשראי לא רואים בעיניים, וכש”עובדים” עם מזומן רואים בדיוק כמה מוציאים – מה הכי נכון?
“זה נכון, אשראי לא מרגישים כי יותר קל להוציא ואפשר לאבד שליטה. אבל מאידך, באשראי יש לנו אפשרות לעקוב באמצעות הפתקיות או החשבון שנשלח אלינו, וכשאנחנו מוציאים מזומן – הכסף מתבזבז מהר מאוד מבלי שנשים לב על מה הוצאנו. האמת שזה לא משנה עם מה נתנהל – אשראי, מזומן או צ’קים – כל אחד עם מה שנוח לו. העיקר שיהיה לנו תקציב מסודר ומתוכנן ואז הכול יהיה ידוע מראש וברור.

אני שואלת אנשים לפעמים כמה הם מוציאים בחודש על מזון. לרובם אין בכלל מושג, והתשובה היא בערך ככה: ‘אני עושה קנייה פעם בשבוע, בעלי עושה השלמות במאפייה, קונה פיצוחים, ולפעמים קונים עוד משהו אם צריך’. אם מתחילים לרשום את כל הקניות, שמים לב שמשפחה ממוצעת מגיעה לפעמים לקניות של 4,000-5,000 שקל, שזה המון. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משפחה עם 2.3 ילדים צריכה להוציא בחודש 2,300 שקל על מזון.”

מה עדיף – הכול בחנות אחת?
“אין כללי ברזל. אם מחליטים שקונים ב-500 שקל, חלקו את זה איך שנוח לכם – קצת להיפר, קצת לירקן וקצת למאפייה.”

ואם הגענו לקופה וחרגנו?
“מורידים”, היא אומרת בפסקנות.

ככה, מול הקופאית?
“לגמרי”, היא אומרת. “כדי לא להגיע למצב כזה – בכל נייד יש היום מחשבון? תחשבו. פעמים רבות, חלק ניכר מההוצאות שלנו בסופר הן לא על מה שאנחנו ממש צריכים – רטבים, תבלינים, קונפיטורות, כל מיני פינוקים. הסופר מעודד קנייה, וזה בסדר – זה עסק כלכלי. אנחנו אלה שצריכים להחליט מה כן ומה לא.

בדרכנו אל מוצרי היסוד, שנמצאים בדרך כלל באזורים ההיקפיים, אנחנו עוברים את כל הפיתויים והפינוקים. עוד? המוצרים הכי זולים שעל המדפים נמצאים למעלה או למטה, ודווקא היקרים יותר נמצאים מול העיניים. לפעמים מבצעים זולים הם יקרים יותר, לא כי זה לא טוב אלא כי אנחנו לא באמת צריכים שלישיית בקבוקים של משהו או שש חבילות של משהו אחר. לקנות רק כי זה זול אבל לא נחוץ, הופך את הקנייה ליקרה הרבה יותר. רצוי גם להעדיף את המוצרים של הרשת, שהם זולים בהרבה.”

זה קצת מדכא לא להתפנק בכולם. ומה עם הנפש?
“אפשר להתפנק, אבל לא להפריז. שהכול יהיה בגבולות הסכום שיש לנו. את צריכה שמן שומשום אבל השבוע לא תבשלי עם זה? חכי לשבוע הבא. אין אורחים השבוע? קני פחות פירות וותרי על פיצוחים. אני לא קונה בשביל הנפש. בשביל הנפש אני קוראת ספר, יוצאת להליכה, נהנית בבית קפה, אפילו עושה מסאג’ טוב. לא קונה מה שלא צריך. אין דיכאון, זו דרך חיים.”

ומה עם הוצאות לא צפויות? הילד יצא לטיול, נגמרו הלחמניות. לא כל דבר צפוי מראש. מה עושים?
“יש סטיות וגם אותן לוקחים בחשבון ושמים כסף בצד. הוצאות חינוך הן קבועות יחסית – מעבר לספרים צריך לקחת בחשבון שלילדים בבית הספרים יש אגרות שונות, ימי הולדת כל דקה, טיולים. קרה שהנעליים לוחצות לילד וצריך עוד זוג? צריך לקחת את זה בחשבון, שהרי אין מצב שהגענו לחורף ואין נעליים לילד. גם לזה צריך לשים כסף בצד מבעוד מועד.

יש אנשים שאומרים לי שהקיץ הוא סיוט עבורם – שהתשלום על קייטנות בלתי אפשרי, בעיקר כשיש שלושה ילדים ושני מחזורי קייטנות, שהחופשה השנתית יקרה מאוד ויוצרת מינוסים אדירים לאורך כל השנה. ואני אומרת – למה להגיע למינוס בקיץ? שימו בצד סכום מסוים מדי חודש לקייטנות ולחופשה, ולא תופתעו.”

זה נשמע כמו סכום היסטרי שצריך לחסוך.
“כן, זה לא מעט, אבל זה אינדיבידואלי – זה המקום שבו כל משפחה עושה לעצמה את השיקול לאיזו קייטנה לרשום את הילדים ולאיזו חופשה לצאת. יש משפחות שיוצאות לחופש של 50 אלף שקל בארצות הברית, ויש משפחות שמסתפקות בחופשה באילת או בצימר ואוהלים בכנרת, בתקציב של 5,000 ואולי אפילו ב-3,000 שקל. זה גם לחיות ממה שיש, וזה גם עניין של סדרי עדיפויות – יש משפחה שתעדיף לקצץ במסעדות או בקניות, כדי לשים בצד כסף מדי חודש לחופשה שנתית גדולה יותר.”

ההחלטה של המשפחות

דניאלה הירש נשואה לרונן והשניים הורים לשלושה – הדר בן 12, אלדר בן 8 ואלה בת 5. היא עובדת בבית תוכנה בגיוס משאבים, ומלבד זה משמשת בהתנדבות ראש צוות ומרצה למתנדבים בארגון “פעמונים“, המלווה ללא תשלום משפחות במצוקה כלכלית. לפני מספר שנים למדה כלכלת המשפחה במכון “אש לידור”, והיא מייעצת בעצמה למשפחות (במקרה זה בתשלום) שמבקשות להבין איך יוצאים מהמינוס.

עם אלה היא עושה עבודת מחקר אמיתית – אוספת את ההוצאות וההכנסות לאורך חצי שנה לאחור, מעלה נתונים על גרפים, מסבירה בכל נקודה בעייתית איך חוסכים, איפה מוזילים עלויות, על מה מוותרים. המשפחות מקבלות חוברת עם הרבה הסברים, שמסייעים להתנהלות כלכלית נכונה יותר. היא מאירה עיניים ומייעצת – ההחלטה היא של המשפחות.

מה הצעד הראשון?
“מתחילים בלעשות שיקוף – אוספים את כל חשבונות החשמל, הגז, המים, הטלפון, הניידים, הדלק, הגנים, האוכל וכדומה מחצי השנה האחרונה, ומוצאים מה גובה ההוצאות מדי חודש. עכשיו בודקים את ההכנסות, וכשזה מול זה, יושבים עם בן הזוג וחושבים איפה אפשר לקצץ ולהוזיל, ובונים תקציב שממנו צריך ללמוד לחיות. הסיסמה שלי היא זו שאבא שלי לימד אותי לפני שנים – לחיות ממה שיש. יש לי? קונה. אין לי? לא קונה”.

כשעושים שיקוף זה לא מלחיץ?
“לא, זה מפתיע אבל חשוב. עולים שם אפילו דברים משעשעים. אנשים אומרים לי לפעמים ‘את לא נוגעת לי בסיגריות, זה אני לא מסכים’ ואחר אומר לי ‘אם תקחי לי את חוג הדרמה, אני מתמוטט’. ואני אומרת להם שאני לא נוגעת ולא מחליטה כלום – זה הם שמחליטים הכול. יש כאלה שאומרים בהתחלה שזה מפחיד לראות כמה מתבזבז ללא שליטה, אבל כשמתרגלים לחיות נכון ואין הפתעות, זה אפילו מרגיע. כל משפחה צריכה לחיות לפי מה שיש לה. לא יכולה, צריכה.”

מה הסעיף הכי חשוב לטפל בו?
“בדרך כלל הדבר הראשון שנוגעים בו הוא מזון, ואחרי כן ביגוד, חינוך וכל יתר החשבונות, כמו גם טלפונים ניידים – שכמותם יש היום המון לכל משפחה. בודקים את המשכנתה – אולי יש מסלולים נוחים יותר? אולי אפשר למחזר את הסכום שמשלמים כל חודש? כדאי גם לבדוק אם הבית שלהם לא גדול עליהם מדי, ואפשר לעבור לבית קטן יותר. גם בעלויות ביטוח אפשר לחסוך – יש משפחות שלא יודעות שהן מבוטחות בכפל ביטוחים. לאחת המשפחות חסכתי לאחרונה מאות שקלים בביטוחים – שני בני הזוג בוטחו גם במקום העבודה שלהם, ולא הייתה סיבה לשלם פעמיים.”

מגיעות אלייך משפחות שהחשבון שלהן מעוקל?
“בוודאי. המון. הרי מתי מתחילים תהליך? רק כשיש בעיה. אנשים לא באים סתם בגלל מינוס. הם מגיעים כשהם חיים במינוס מצטבר שגדל וגדל עד שהבנק עושה סטופ וסוגר את החשבון, או כשאין ממי להלוות, ואז נכנסים לפניקה – איך נגיע לעבודה? איך נעשה שבת? איך נשלם חשבונות? עכשיו הם מתחילים להבין שחיו בחוסר חשבון ולפעמים גם בפזרנות.”

תני דוגמאות.
“אנשים עם הכנסה ממוצעת, הוא עובד עירייה והיא עובדת ברשת קמעונאית, והם במינוס של 100 אלף שקל. או זוג צעיר שחי אצל ההורים כדי לחסוך לדירה, שניהם יחד לא מגיעים ל-10 אלף שקל, אבל הוא קנה ג’יפ שעליו הוא משלם 3,500 שקל בחודש. כששאלתי אותו איך הוא עושה דבר כזה, הוא אמר ‘את לא תגעי לי בג’יפ’. הסברתי לו שהוא משלם ים כסף שאין לו, כולל ריבית, תיקונים, ביטוח. לא נגעתי לו בכלום, גרמתי לו להבין, והג’יפ חזר לחברה. אישה אחת אמרה לי ‘זה השיגעונות של בעלי – פתאום הוא מביא הביתה הליכון או מכונת קפה’, ואני מלמדת אותם להפסיק עם זה, להבין איפה הם חיים.”

יש משפחות שמרוויחות הרבה ועדיין בקשיים?
“בוודאי. נכנסתי לביתה של משפחה עם שלושה ילדים שבה הבעל מרוויח 30 אלף שקל והאישה מביא עוד קרוב ל-10 אלף שקל, והם במינוס כזה שהם לא מסוגלים להסתכל למשפחה בעיניים – כי בכל פעם הם לוקחים הלוואה מאח אחר או מההורים. נכנסתי לבית המדהים שלהם – סלון עור, מסכי פלזמה, שורה מטורפת של קורנפלקס – מי צריך כזה שפע מיותר וכזו נהנתנות? הם עצרו, למדו להירגע והיום הם כבר בסדר.”

שוהם הוא ישוב ברמת חיים גבוהה, מה עושים?
“יש כאלה שההכנסה שלהם היא 50 אלף שקל ויכולים להרשות לעצמם לגור בישוב אמיד, ויש מי שההכנסה שלהם מסתכמת ב-7,000 שקל. אם ההכנסות קטנות והעלות של המחיה בישוב כמו שוהם גבוהות, אולי לא מתאים למשפחה הספציפית הזו לחיות בשוהם והיא צריכה לחיות בישוב שיתאים לה כלכלית.”

זה לא פשוט לעזוב סביבת מחיה.
“שום טוב לא ייצא מלחיות במקום שאין לנו את הכסף להחזיק אותו. אז אפשר לעבור לישוב סמוך, או לעשות עוד עבודה. גם זו אפשרות וגם אותה אני יכולה להציע כמי שמתמחה בייעוץ להכוונה מקצועית.”

מה עם הלוואות לכיסוי המינוס?
“יש עם זה בעיה כי אנשים לוקחים הלוואה, מכסים את המינוס ושוב לוקחים הלוואה שמכסה את ההלוואה ההיא ואת המינוס שגדל – זה סוג של ליסינג לבנק.”

מה עם רכישת משהו גדול כמו רכב בתשלומים?
“אין בעיה עם זה – העיקר שנדע שהסכום שישולם כל חודש הוא חלק מהתקציב שלנו, שאנחנו יכולים לעמוד בזה – ממש כמו משכנתה.”

שגם הילדים ילמדו

חלק חשוב בכלכלת המשפחה, אומרת דניאלה, הוא לחנך את הילדים. “צריך ליצור איתם דיאלוג, שיידעו גם הם לחסוך. דמי כיס נותנים בצורה מבוקרת – גיל הילד כפול ארבעה שבועות. כלומר, ילד בן 10 יקבל 40 שקל לשבוע. זה אמור להספיק לו לבזבוזים השוטפים.”

גם את הילדים צריך לחנך לכלכלה נכונה, היא מבהירה. “כיום מלמדים ילדים בגנים ובבית הספר איך להתנהל כלכלית, וזה מאוד נכון וחשוב. מלמדים לדחות סיפוקים, מהו כסף, איך חוסכים. לא נותנים להם כסף כפיצוי. לא כל יום צריך לקנות להם קלפים או פליימוביל. אין סיבה שבני נוער יוציאו 700 שקל בחודש על פלאפון. ואלה דברים שנתקלתי בהם. ילדים שמבינים את כלכלת המשפחה ויודעים מה זה מינוס ואיך מתנהלים עם כרטיס אשראי, מקלים על ההורים שלהם ולומדים להיות עצמאיים ומחושבים בבגרותם.”

לכמה משפחות שינית את החיים?
“באופן אישי למאות. בפעמונים ליווינו עד כה 8,000 משפחות שגם הן יצאו ממצבים מאוד קשים.”

דוגמה לדברים שלא שמים אליהם לב?
“אדם שהשאיר את הרכב לאישתו ונסע כל יום באוטובוס לעבודה. הפיצוי שלו היה ארטיק ביום, לפני שהוא עולה לאוטובוס חזרה הביתה. חישוב קל העלה שהוא מוציא בחודש 300 שקל על ארטיקים, שמהם כבר לא נהנה כי זה הפך לאוטומט. ואז הוא אמר – את זה יכולתי להשקיע פעם בחודש במסעדה טובה עם אישתי.”

מה צריך לדעת שיכול לתרום לנו?
“צריך לתכנן את ההתנהלות, וגם כדאי לשבת ולבדוק ריביות, ביטוחים כפולים, משכנתאות. צריך לדעת שלאוכלוסיות שונות יש הקלות והנחות: למשל שמשפחות של פנסיונרים או משפחות חד הורית זכאיות להקלות במיסים במועצות, במעונות של העירייה וכדומה. שמשפחות חד הוריות מקבלות תשלום חד פעמי מדי קיץ מביטוח לאומי לרכישת ספרים. שתאומים זוכים להנחות – בחוגים, במוסדות חינוך. צריך לברר את זה ברשויות – זה חוסך המון כסף – אנשים לא מבינים כמה.”